חזרה לשגרה

——————07.10.2018——————-

יום ראשון, אחרי החגים הגיע.

כולם מחכים לרגע הזה, שסוף סוף החגים יגמרו ויהיה קצת שקט בבית. אבל בעצם, אנחנו לא באמת רוצים שאחרי החגים יגיעו, כי אז נכנסים למרתון של שגרה מעיקה, כזו שמתחילה ביום ראשון ונמשכת בעבודה כל השבוע, עד לסופ״ש הנותן לנו קצת תזכורת כמה החיים יפים כשיש חופש…

אז גם אותי זה תפס. חייבת לציין- התלוננתי בלי הרף על החגים ועל זה שהנסיעות מהמרכז צפונה למשפחה התישו אותי.

ואז הגיע ראשון בבוקר.

והתגעגעתי בבת אחת לחגים.

לקום מאוחר, לא לכוון שעון מעורר ולא לתכנן.

איך התגעגעתי לא לתכנן.

אם יש משהו שהטיול במזרח לימד אותי לאהוב (בצורה חלקית אפשר לומר) זה לא לתכנן.

זה לקום בבוקר ולזרום עם מה שיהיה.

אם בא לי לרבוץ מול הטלויזיה היום- כך יהיה, אם בא לי לצאת ולבלות- כך יהיה, אם בא לי לא לעשות כלום- כך יהיה…

אז עכשיו? איך חוזרים לתכנון האינסופי הזה שהחיים דורשים ממך בין רגע?

כאילו אתמול הייתי בעננת חופש והיום בעננת מועקה.

שמישהו יעשה שיגיע כבר פסח- למה יש לי תוכניות רבות אליו.

כנראה שלא באמת הולך לי הלא לתכנן הזה..

אז עם הנוף לחצרות יפו, והלאטה מאצ׳ה שלי, על סויה כמובן, ישבתי וחשבתי איך אני אוגרת כוחות, לתקופה לא מבוטלת של שגרה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

איך בתוך השגרה הלא פשוטה שצופה לפני- הכשרה אחרונה בכל זאת, אני מוצאת רגעים ללא תכנון.

איך אני יכולה לרתום אלי את הידע שיש לי על הקשר בין אדם- עיסוק- סביבה לשינוי המצב המעיק הזה?

ידעתי שאם ממש אתאמץ אמצא, אבל התחשק לי להתמרמר, לא תכננתי, אבל זרמתי עם אי התכנון – אז התמרמרתי.

חתכתי מוקדם מהעבודה ונרדמתי. לא יודעת מה איתכם, הייתי חייבת קצת כוחות אחרי יום אחד של שגרה.

אחרי שקמתי החלטתי שאתאמץ קצת יותר, למרות שאני יודעת שאני לא באמת בחורה של לא לתכנן, כי איך שהגעתי הביתה דמיינתי את עצמי יושבת עם הלפטופ והלאטה במרפסת וגם כי רק הרגע סיימתי תכנון כל כך גדול (החתונה שלי), ואז נפל לי האסימון. גברת! את צריכה עיסוק חדש!

והופ כבר חייכתי. כי כבר חשבתי שמה שאני הולכת לכתוב היום לא הולך להיות קשור לריפוי בעיסוק, והנה הופתעתי.

אז ידעתי שיש עיסוק אחד שמקפיץ לי את האנרגיה בשניה וזה לשבת מול הנוף, אני עצמי והעט, במקרה של היום הלפטופ.

כתבתי ותוך שניה התמלאתי באנרגיה. אולי לא הייתי צריכה את השנ״צ, אבל זה היה ספונטני ונשאר בי הרצון לא לתכנן אפילו משהו קטן.. לא תפור עלי, אבל אף פעם לא מאוחר להשתנות.