תחילת הרומן

—————–15.10.2018——————

ריפוי בעיסוק ואני תחילת הדרך או יותר נכון תחילת הרומן.

בעודי יושבת בדירה בחיפה, תוהה איזו סדנת פילאטיס לקחת הפעם, כי באמת מזמן לא למדתי…נתקלתי בפרסום על סדנא (שאם להיות כנה אין לי מושג על מה היא הייתה) שהמרצה שלה מרפאה בעיסוק..

אז הייתי בסמסטר הראשון בלימודי פסיכולוגיה וחינוך והרגשתי שמשהו חסר…

ריפוי בעיסוק? זה מוכר לי, מה זה?

התחלתי לקרוא ואמרתי- זה מה שאני רוצה ללמוד!

כמו בהרבה דברים בחיים כשהחלטתי שזה מה שאני באמת רוצה, כמעט בלתי אפשרי להניע אותי מזה. אז הבנתי שאין לי ברירה- אני עושה שיפט.

השיפט לא היה קל, תקופת מבחנים, עבודה ופסיכומטרי באותו זמן, לא משהו שאני מאחלת למישהו אי פעם – אבל היי התקבלתי! היה שווה.

חשבתי לעצמי שזהו הלימודים קטנים עליי, באתי עם פזם של סמסטר. טעיתי.

3.5 שנים מאתגרות התחילו!

3 שנים כבר עברו, די מתישות, כבר לא נשאר ממש מיץ לסחוט ממני והנה הסמסטר האחרון מתחיל לו ואם להיות כנה אין לי מושג מאיפה יגיע המיץ עכשיו…

אבל כל פעם שאני מדברת על הריפוי בעיסוק, או מסבירה באמת מה זה אני מוקסמת מחדש.

אני יודעת שבחרתי במקצוע שהוא דרך חיים שנותן לי כל כך הרבה, מעשיר את עולמי ועולמם של אחרים ואם להיות הכי כנה הוא עשה אותי אדם טוב יותר.

 

הרבה חושבים שריפוי בעיסוק הוא טיפול, זה נכון אבל זה לא רק. (פוסט יבוא בהמשך, מבטיחה) לאורך כל הלימודים הועמקה התפיסה שלי שריפוי בעיסוק זו דרך חשיבה, זו גישה ודרך הסתכלות.

לעיתים היא מרגישה לי מובנת מאליה, אולי כי אין לי מושג איך חיי היו נראים בלעדיה.

 

היכולת של מרפאה בעיסוק להתבונן ולנתח איך האינטראקציה בין מי שאנחנו, בין הדברים שחשובים לנו לעשות והסביבה בה אנו נמצאים, משפיעה על האיכות חיים שלנו היא מדהימה לכשמעצמה. המרפאה בעיסוק היא זו שעושה את החיבורים של נקודות שלולא היא, לא היינו חושבים שיתחברו לעולם.

היכולת לדעת מה מקדם אותי, מה מעכב אותי, במה אני טובה, מה עוזר לי להיות יעילה יותר, באיזו סביבה אני יכולה ללמוד טוב יותר ובאיזו סביבה להרגיש פשוט טוב יותר, זה בדיוק זה.

 

וכשלרגע אני עוצרת וחושבת על הדברים אני מוקסמת איך הריפוי בעיסוק מוכיח את עצמו כל פעם מחדש עבורי.