להת׳ 2018

—————–30.12.2018——————

מחר בערב מתחלפת לה שנה.
ורגע לפני שאני הופכת לדלעת, מתכסה בשמיכה והולכת לישון… בכל זאת כבר שנים שלא באמת יצאתי בסילבסטר.. זה הזמן להסתכל קצת אחורה על השנה שהיתה.

ואיזו שנה..

כל כך הרבה שינויים, כל כך הרבה לבטים וכל כך הרבה קשיים.

זו השנה בה הרגשתי כל כך מתוסכלת שאני קמה בבוקר ולא נהנית ממה שאני עושה.
זו השנה שהרגשתי שאין לי כוחות להמשיך ושכל מה שבא לי זה שמישהו יעיר אותי אחרי שנת חורף טובה.
זו השנה בה פחדתי כל כך הרבה פעמים להיות אני, להגיד את שאני חושבת ולהביע את עמדתי גם אם היא שונה.
זו השנה בה פחדתי לא להיות טובה מספיק.
זו השנה שהרגשתי שאני לא טובה מספיק.
זו השנה שהייתי בה הכי הרבה חולה.
זו השנה שהרגשתי בה קצת לבד.

אבל זה היה רק חלק מהשנה, כי היו גם המון רגעים מרגשים, מיוחדים…

זו השנה שגם מצאתי סוף סוף את מה שאני אוהבת לעשות, את מה שגורם לי לקום בבוקר, חולה ועדיין להמשיך לרצות ללכת.
זו השנה שמצאתי בי את האומץ לפרסם את הבלוג והאתר.
זו השנה שבה התחתנתי עם אופירי שהוא האהבה והחבר הכי טוב שלי.
זו השנה בה אני מסיימת את התואר.
זו השנה בה עברתי עיר והחלפתי עיסוק.
זו השנה שגם הרגשתי בה כל כך אהובה, מיוחדת ואמיצה.

זו אותה שנה, הפוכה, אחרת, משתנה…תלוי איך מסתכלים.

זו השנה שלא משנה מה, הכל בה השתנה.

אני,
הסביבה שלי
והעיסוקים, אוי העיסוקים.

והנה איך שלא אהפוך את זה.. ריפוי בעיסוק מלווה אותי בין כל השינויים, עומד יציב ואיתן.
(אדם, עיסוק, סביבה בכל מקום… )

2019 מעניין מה תשני לי הפעם.

ואתכם?
מה אצלכם השתנה?