מי יעשה במקומי??

עצמאות בחיי היום, יום איפה זה פוגש אותנו?

יום שישי 22:00 בלילה, החצי טס.
ואני, כאילו לקחו אותי מסרט קיט׳שי ברמות על נפרדת ממנו בשדה ומזילה דמעות.
בבת אחת אני נתקפת חרדת דאגה, מה יהיה עם המטוס? ואולי הוא יתרסק? ואולי זהו? כיאה לפולניה חולת שליטה, שהיא אפילו עוד לא אמא, מסכנים הילדים. והדמעות, ממשיכות לזלוג ואליהן מצטרפת הבאסה שאני עכשיו שבוע לבד.
שבוע שלם שאני לא יכולה לבקש מאף אחד כלום. אין יותר, ״מאמי אתה יכול להביא לי את הקלסר מהמדף העליון?״ אין ״ מאמי אולי אתה תשטוף כלים?״ או ״אין לי כוח להכין ארוחת ערב, תכין אתה״

בקיצור, לבד. סולו.

לא משנה כמה זה מבאס שאין לנו עם מי לחלוק את המטלות המעיקות, גם אם זה רק לשבוע. אם אנחנו מסוגלים לעשות בעצמנו את הדברים, אנו נמנים עם הברי מזל, אלה שלא תלויים באחרים. עצמאיים.

הצורך בעצמאות מתחיל מגיל קטן, כשהילדים הקטנטנים שלנו דורשים לעשות בעצמם ואומרים לנו: ״אני לבד״ ,״לא, אני״. העצמאות חשובה לנו כבני אדם, היא חשובה למוטיבציה שלנו, לתפקוד שלנו, לתחושת מסוגלות שלנו להתמודד עם החיים והיא הכרחית בכל גיל, בכל מצב ובכל שלב. כאשר היא נלקחת מאיתנו, כל אלו נלקחים יחד איתה.
המחשבה שלא אוכל לעשות בעצמי משהו כל כך בסיסי כמו להתקלח, לאכול, להתנייד ממקום למקום ולבחור מה מתאים לי מבלי שמישהו אחר יעשה זאת עבורי מעיקה עלי, מאתגרת גם את המוטיבציונית שבי ומביאה איתי דאגה ופחד.

אבל עצמאות לא חייבת להיות רק בדברים בסיסיים היא יכולה להיות גם במטלות פשוטות כאלה שקל לנו להיות תלויים באחרים כדי לבצעם. בעולם המבוגרים זה יכול להיות לבחור קרן פנסיה, לעשות טסט לרכב, לעשות תיאום מס, להחליף פנצ׳ר בגלגל, להכין אוכל, להשתמש בטכנלוגיה ובעולם הילדים זה יכול להיות להתלבש לבד, להתפשט לבד, לאכול לבד, ללכת לבד ועוד.

אם אתם או מישהו סביבכם, ילד, הורה, חבר, אח, סבא, מתקשים עם מטלה מסוימת ומישהו אחר עושה אותה עבורכם, נסו לעשות אותה בעצמכם לא משנה כמה זמן זה יקח. למדו, קבלו עזרה והכוונה אם צריך אבל, תעשו עד שתצליחו לבד. תנו לעצמכם ולהם הזדמנות להאמין בעצמכם, לטפח מוטיבציה ותחושת מסוגלות להתמודד עם אתגרי החיים.

כשתצליחו לעשות את המטלה שכל כך חששתם ממנה, תרגישו ששום דבר לא יכול לעצור בעדכם. מבטיחה לכם. כי עצם הידיעה שאתם מסוגלים נותנת ביטחון.

חלק משמעותי מהתפיסה הטיפולית והטיפולים בריפוי בעיסוק היא קידום עצמאות ותפקוד מתוך הבנה כי תחושת מסוגלות נותנת לאדם כוחות ומשמה, השמיים הם הגבול.

ואני, אחרי שעשיתי הכל לבד ניצלתי את ההזדמנות שלחצי התבטל הכנס והוא חזר מוקדם, גם כי התגעגעתי וגם כי מישהו היה צריך להוריד את הקלסר מהמדף העליון. סך הכל מותר לי להתפנק מדי פעם כשהוא פה.

אז, תודו על הדברים שאתם עצמאיים בהם, באלה שפחות נסו לעשות יותר בעצמכם גם אם קשה. והכי חשוב, אל תשכחו שמותר להתפנק מדי פעם. אבל, רק מדי פעם. 😉

גוד שבס חברים!