איפה מוטוריקה עדינה שצריך אותה?

יום ראשון 07:00 בבוקר, עיניים עפוצות ומכנסיים קרועים ביד. תודה לך שבוע חדש!
10 דקות של חיפוש ממושך במגירות הבית כדי למצוא ערכת תפירה והמאבק התחיל.
מאבק הכנסת החוט לקוף המחט. זו המילה העברית לחריץ של המחט. שתדעו.
אני מנסה שוב ושוב. כל טריק שאי פעם למדתי מסבתא לא עוזר.
ליקוק החוט, גלגול שלו, לחתוך ולנסות מחדש. כלום. החוט מתפצל לשניים ולא מראה שום רצון להיכנס.
סף העצבים כבר מזמן עזב את הקרקע וזה שהשעון עוד שנייה מזכיר לי שהגיע הזמן לצאת לעבודה רק מחמיר את המצב. ואני, אני יושבת ומתקשה לתאם בין שתי הידיים שלי בשביל להכניס את החוט המזורגג הזה למחט.
התייאשתי! איפה מוטוריקה עדינה כשצריך אותה?



ואם כבר מוטוריקה עדינה. מי את ולמה? נפגשנו לשיחה קצרה.
הנה הראיון המתומצת.
ככה היא אמרה:

״אני כל אותם הדברים שעושים עם הידיים והאצבעות, אלה שצריך בשביל להם דיוק, שליטה, הפרדת תנועות, קוארודינציה, מיומנות, כוח ותיאום. כמו לכתוב, לצייר ,לחתוך ירקות, לכפתר כפתורים, להקליד, לנגן, לאחוז חפצים, לספור מטבעות ביד אחת, להרים לכלוך מהרצפה, לשחק מנקלה. בקיצור כל אותם דברים שאם לא היה לכם אצבעות, היתה לכם יד כמו של כלב או חתול והדבר הכי מתקדם שיכולתם לעשות איתם הוא לתת כיף.״

סיכמתי ואמרתי לה, מזל שברא אותי בת אדם.
מניחה שיש שיחלקו עלי, אבל בינתיים טוב לי עם זה. מי יודע, אולי בגלגול הבא אתן כיפים להנאתי.
עד אז, היא הזכירה לי שאפשר לתרגל להתאמן על מוטוריקה עדינה בריפוי בעיסוק ושהיא ממש חשובה.
הסכמתי והלכתי לתופרת שתתקן את המכנסיים.

אבל הנה רעיון שמתאים בול לשבת בשביל לתרגל מוטוריקה עדינה מבלי לשים לב ולהינות יחד עם המשפחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תהיו טובים אחד לשני.